פסק-דין בתיק ת"ק 011913/02

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.2.02.

            התובע טען כי רכב על קטנוע ברחוב בן גוריון בגבעתיים כשמאחוריו ישבה חברתו. לטענת התובע, רכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת, יצא מרחוב הפורצים, פנה שמאלה מבלי לציית לתמרור עצור ופגע בקטנוע.

            הנתבעת לא הגישה כתב הגנה אך התייצבה לדיון וטענה להגנתה.

2.         הנתבעת הועמדה לדין והורשעה על-פי הודאתה, באי ציות לתמרור עצור, עבירה על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

            עותק מכתב האישום והכרעת הדין בת.ד. 12526/02 בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, הוגשו וסומנו ת/1 (להלן: פסק - הדין).

            מכוח סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, ממצאים ומסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, מקום בו המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי.

            לאור פסק-הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה (ת/1), הוכח כי הנתבעת לא צייתה לתמרור עצור, לפיכך האחריות לאירוע התאונה, מוטלת על הנתבעת.

3.         נותרה לבחינה, טענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת.

            התובע העיד כי נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים וכי הנתבעת שיצאה מרחוב הפורצים ופנתה שמאלה, פגעה בחלק האחורי של הקטנוע. התובע העיד כי לא ראה את רכבה של הנתבעת בעת שנכנס לצומת.

            הנתבעת העידה כי התובע סטה שמאלה, בעת שראה את רכבה ולכן הפגיעה היתה בחלקו האחורי של הקטנוע. לטענת הנתבעת לולא סטה התובע שמאלה, ההתנגשות היתה חזיתית.

            הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע נכנס לצומת במהירות גבוהה למרות שראה כי רכב שנסע לימינו עצר.

            לאחר שבחנתי עדויות הצדדים ועיינתי בעדויות מתיק המשטרה שצורפו לכתב התביעה וכן הוגשו וסומנו נ/1 ו - נ/2, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת.

אין מחלוקת כי התובע נסע בכביש ראשי בנתיב השמאלי כשזכות הקדימה נתונה לו. טענת הנתבעת כי התובע נסע במהירות גבוהה שאינה סבירה בנסיבות ובהתחשב בתנאי הדרך, לא הוכחה.

התובע העיד כי לא ראה את רכב הנתבעת לפני אירוע התאונה ובהודעתו במשטרה (נ/1), מסר כי לא ראה את הרכב, שכן רכב גדול ושחור שלטענת הנתבעת, אפשר לה לעבור, הסתיר את שדה הראיה שמאלה.

זכות הקדימה, היתה נתונה כאמור לתובע ועל הנתבעת היה לוודא כי הינה יכולה לחצות את הצומת בביטחה.

מהודעת הנתבעת במשטרה ומדו"ח הבוחן, עולה כי רכבה של הנתבעת נפגע בחלקו הימני קדמי וכי הקטנוע נפגע בחלקו האחורי, מכאן שהנתבעת פגעה בקטנוע לאחר שזה חלף על פניה.

גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי התובע ראה את רכבה וסטה שמאלה, על כן הפגיעה היא בחלקו האחורי של הקטנוע ולא פגיעה חזיתית, הרי שלא הוכח כי התובע יכול היה לעשות דבר כדי למנוע את התאונה.

4.         נזקי התובע

א.         אשר לגובה הנזק, התובע צרף לתביעתו דו"ח שמאי על-פיו עלות תיקון הנזק מסתכמת בסך של 2,651 ש"ח. כן צורפה קבלה המאשרת תשלום הסכום האמור עבור תיקון הקטנוע וקבלה המאשרת תשלום סך של 410 ש"ח, עבור שכ"ט השמאי. כך שהנזק לקטנוע מסתכם בסך של 2,961 ש"ח.